תהלים

דף זה מורכב משני חלקים: הקלטות והסברים. לאחר הקדמה קצרה, תוכלו להקשיב לכל הדוגמאות שנאספו ולמי שרוצה להמשיך וללמוד (או לפחות להבין) הלאה, נציע גם הסברים ופרטים טכניים מפורטים יותר. כל השירים זמינים ב-Google Drive של האתר, אך אנו מקבצים כאן כמה פריטים לצורך הסבר.

לפני להמשיך הלאה, מומלץ לקרוא קודם כל את הדף על טעמי המקרא.

ייחודיות החזנות הקונסטנטינאית

לכל חזנות יש את היופי שלה אך החזנים פֶּה אחד: לחזנות הקונסטנטינאית יש את היכולת לבטא רגש בנוסף דרך קריאת התהילים.

הרב יעקב גדג' מגלה לנו מה לדעתו נותן את היופי הזה:

קריאת התהילים המוטעמת לפי מסורתנו הינה ספציפית לקהילה הקונסטנטינאית. סיבה אחת יכולה להיות השפעה מוזיקלית ייחודית הן מצד המאלוף והן מצד אֵזור הסהרה. בשל כך, התבטאות הקול דומה להתבטאות מִדְבָּרִית וזה מה שנותן את הממד הנוסף הזה לתהילים כפי שאנו שרים אותם.

טעמי אמ"ת

ניגון התהילים מבוסס על המאלוף עצמו, המהווה תת-קבוצה של המוסיקה הערבית-אנדלוסית. המאלוף היה מורכב במקור מ-24 מקאמים (סולמות), אחד לכל שעה ביום; רק 10-15 נותרו היום, השאר הלכו לאיבוד עקב מסירה לדורות בעל פה חלקית. המקאם הבסיסי (בו אנו שרים 'לכו נרננה' ואת התהילים בניגונם הקלאסי, כמו אמירת תהילים לנפטר למשל) נקרא 'חסין'. קיימות גם מנגינות אחרות אך הן דומות מאוד זו לזו: הן מעניקות מגע יותר עצוב או עליז יותר, בהתאם למצב שבו שרים אותן (ראש חודש, שחרית של שבת, קלאסי, קריאת תהילים עם חברים, וכו').

לשלושה מתוך 24 ספרי התנ"ך יש כללים שונים לגבי טעמי המקרא, אלו הם הנקראים ספרי אמ"ת (איוב-משלי-תהילים). היות והמשפטים קצרים יותר משאר התנ"ך, כללי טעמי המקרא שֻׁנּוּ בהתאם. זה די פשוט לקרוא פרשה, הפטרה או מגילה. אכן, ניגונו של כל טעם הינו קבוצה מוגדרת של תווי נגינה, אך עבור התהילים זה שונה: צריך לדעת את ניגונם של המקאמים השונים (ראה להלן) ואת הכללים של טעמי אמ"ת כדי להבין אם הטעם מהווה עצירה או המשך (להלן גם כן). כתוצאה מכך, אפשר לשיר את התהילים בעשרות מנגינות שונות (בפועל, החזנים משתמשים רק בכמה מהן ולא יותר). זהו היופי של התהילים במסורת יהודי קונסטנטין.

התחילו בלימוד התווים של המקאם חסין ולאחר מכן המשיכו עם כללי הטעמים. בנוסף לזה אין סוד: תרגלו, תרגלו ותרגלו…

המקאמים

לפניכם רשימת השמעה עם מספר מקאמים כדי להתאקלם עם המנגינה.

מזמורי תהילים מוקלטים

התחלה בגדר הטכני

הפייטנים שאיתם דיברתי עד כה נתנו לי כולם פחות או יותר את אותה המלצה: בהתחשב במורכבותם של טעמי אמ"ת, לוקחים בחשבון אך ורק את הטעמים החשובים: סוף פסוק, אתנח, הטעמים המפסיקים הגדולים (רביע, פזר גדול…) בתחילת הפסוק ושופר עליון (עליו נדבר בהמשך). זה מאפשר לנו ליצור שירה אחידה ויפה.

מסורת ההפסקות

כל פסוק שבתורה מחולק עד לשניים: התחלה-אתנח, אתנח-סוף פסוק. בספרי אמ"ת, הפסוק יכול להתחלק אף לשלושה: התחלה-טעם גדול, טעם גדול-אתנח, אתנח-סוף פסוק.

מהו הטעם הנקרא שופר עליון?

חֶ֫פְצ֥וֹ

מדובר בצירופם של שני הטעמים 'שופר מהופך' (למעלה) ו-'מאריך' (למטה). הוא נקרא גם כן 'עולה ויורד' אך לא ידוע לי על איש בסביבתי המשתמש בשם זה. שימו לב: טעם זה יכול להפרס על שתי מילים ביחד:

עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם

בנוסף, לפי המסורת, קיימים מקרים שבהם לא נהוג להפסיק בטעם 'סוף פסוק' (ס"ף). לפי הכלל, ס"ף ולאחריו אין אתנח אלא אחד מן הטעמים הגדולים, ממשיכים באותו ס"ף ללא הפסקה עד לטעם הגדול הבא. הבה נפרט: הטעם 'אתנח' נהוג להגיע אחרי טעמים כמו מאריך, תרחא, שופר מהופך או שופר הולך.

1. בפסוק שבו ה-ס"ף בא מיד אחרי אחד מהטעמים הללו שצמוד לאתנח, מפסיקים באותו ס"ף
2. אם ה-ס"ף מגיע מיד אחרי שופר עליון, לא עוצרים באותו ס"ף וממשיכים ועוצרים בשופר עליון הבא, בלי לשיר יותר מדי
3. במקרה של טעם מפסיק עליון (רביע, פזר גדול) לאחר ס"ף, מתעכבים ושרים את אותו טעם
4. בשני המקרים הקודמים, כשהפסוק הבא מתחיל בטעם מפסיק, מעלים/מורידים טון בחלקו האחרון של הפסוק
5. טעם מפסיק בחלקו האחרון של הפסוק (אחרי אתנח) לא מהווה הפסק אלא שרים אותו קצת יותר בהדגשה
6. משמעות הפסוק דורשת פיסוק שונה. לדוגמא (תהילים ק"ב ג'): "אל תסתר פניך ממני ביום צר לי, הטה אלי אזנך ביום אקרא מהר ענני"
7. לפעמים, מסיימים מזמור אחד באמצע פסוק א' של חברו. כך כשכמה אנשים קוראים תהילים ביחד, הראשון פושט על המזמור הבא לפני שהשני ימשיך. למשל: במעבר בין המזמורים ק"ג-ק"ד, הראשון יקרא גם "ברכי נפשי את ה'" של מזמור ק"ד והשני ימשיך ב-"ה' אלוקי גדלת מאד"

צריך תירגול כדי להבין טוב את הכלל הזה, כדי שהעיניים ירוצו הלאה קדימה מהקריאה עצמה.

טיפים מניסיון אישי

תמיד רציתי ללמוד לקרוא את התהילים, אבל אין שום שיטה מציאה והפייטנים עצמם, עם כל המיומנות שלהם, קשה להם להסביר בצורה קצרה ופשוטה את דרך הלימוד, של מסורת שעברה מדור לדור, לעתים קרובות מסבא לנכד… אז חיפשתי הרבה, התייעצתי, הקשבתי (ואני עדיין עובד על זה), והיום, אחרי שאספתי מספר עדויות, ניתוח ופרקטיקה אישית, התחלתי לפתח "שיטה" כדי להתחיל בלימוד התהילים. הנה כמה טיפים:

• לקרוא כפי היכולת את ה-PDF שבפרק הבא, להקשיב להקלטות, לתרגל (מבחינת הקול עצמו ומבחינת הטכניקה) ולהשוות בין המקאמים השונים.
• רכישת הידע הבסיסי:
  • לשלוט בסוגי ההפסקה: עצירה חדה בסוף פסוק, הפסקה קלה באתנח, לזהות מראש את הטעמים המפסיקים בתחילת פסוק
  • כשמקשיבים לתהילים 'ברכי נפשי' מאת החזן אדולף זרביב ז"ל ובדף התהילים בויקיפדיה רואים באופן ברור שהפסוקים מחולקים לפעמים לשניים (אתנח, סוף פסוק) ולפעמים לשלוש (שופר עליון, אתנח, סוף פסוק) מכיוון שכל חלק בשורה משלו
  • מרבית הטעמים המנוגנים בצורה שונה הינם בתחילת הפסוק ולאחריהם יש שופר עליון
  • כשיש טעם מפסיק מתנגן בתחילת הפסוק הממשיך באתנח, בדרך כלל מפסיקים בטעם המפסיק האחרון (רביע כנהוג)
• בתור התחלה, לתרגל את המזמורים מתפילת שחרית של שבת (למשל 'אשרי') שנגינתם פשוטה יותר ולהבין טוב למה ממניכים טון.

כדי להמשיך הלאה בגדר הטכני

סיכום ודוגמא

לסיכום: אין באמירת התהילים ניגון ספציפי לכל טעם כמו לפרשה או להפטרה. המשפטים נחתכים לקצב של שניים או שלושה חלקים. כשהמשפט חתוך לשניים (התחלה-אתנח, אתנח-סוף פסוק), קוראים אותו בקצב 1-2. כשהמשפט חתוך לשלושה חלקים, קוראים אותו בקצב 3-1-2 (כלומר: חלקו האחרון של הפסוק הקודם (3), הטעם המפסיק של הפסוק הבא (1) וההמשך עד לאתנח (2) ). המשפט נחתך לשלושה במקרה של טעם מפסיק גדול (רביע גדול ,שופר עליון…) בתחילת הפסוק לפני אתנח.

לפעמים, חלקו השלישי של הפסוק מכיל יותר מטעם מפסיק אחד. במצב כזה, מתרכזים בטעם המפסיק האחרון בצורה שנוכל לקרוא בקצב 3-1-2.

בדוגמאות הבאות מסומנים שינויים בקצב:

• כתום כדי להתכונן ולעלות בטון
• ירוק לטעם מפסיק
• כחול לטעם המפסיק הבא אחריו (ועוד פעם ירוק לבא בתור, וכד')

דוגמא 1 (קל): תהילים קמ"ה

הקלטה מאת הרב גדג', ניגון שחרית של שבת.

תְּהִלָּ֗ה לְדָ֫וִ֥ד
אֲרוֹמִמְךָ֣ אֱלוֹהַ֣י הַמֶּ֑לֶךְ וַאֲבָרֲכָ֥ה שִׁ֝מְךָ֗ לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד׃ בְּכָל-י֥וֹם אֲבָרֲכֶ֑ךָּ וַאֲהַלְלָ֥ה שִׁ֝מְךָ֗ לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד׃ גָּ֘ד֤וֹל יְהוָ֣ה וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד וְ֝לִגְדֻלָּת֗וֹ אֵ֣ין חֵֽקֶר׃ דּ֣וֹר לְ֭דוֹר יְשַׁבַּ֣ח מַעֲשֶׂ֑יךָ וּגְב֖וּרֹתֶ֣יךָ יַגִּֽידוּ׃
הֲ֭דַר כְּב֣וֹד הוֹדֶ֑ךָ וְדִבְרֵ֖י נִפְלְאוֹתֶ֣יךָ אָשִֽׂיחָה׃ וֶעֱז֣וּז נוֹרְאֹתֶ֣יךָ יֹאמֵ֑רוּ (וגדולתיך) וּגְדוּלָּתְךָ֥ אֲסַפְּרֶֽנָּה׃ זֵ֣כֶר רַב-טוּבְךָ֣ יַבִּ֑יעוּ וְצִדְקָתְךָ֥ יְרַנֵּֽנוּ׃ חַנּ֣וּן וְרַח֣וּם יְהוָ֑ה אֶ֥רֶךְ אַ֝פַּ֗יִם וּגְדָל-חָֽסֶד׃
טוֹב-יְהוָ֥ה לַכֹּ֑ל וְ֝רַחֲמָ֗יו עַל-כָּל-מַעֲשָֽׂיו׃ יוֹד֣וּךָ יְ֭הוָה כָּל-מַעֲשֶׂ֑יךָ וַ֝חֲסִידֶ֗יךָ יְבָרֲכֽוּכָה׃ כְּב֣וֹד מַלְכוּתְךָ֣ יֹאמֵ֑רוּ וּגְבוּרָתְךָ֥ יְדַבֵּֽרוּ׃ לְהוֹדִ֤יעַ | לִבְנֵ֣י הָ֭אָדָם גְּבוּרֹתָ֑יו וּ֝כְב֗וֹד הֲדַ֣ר מַלְכוּתֽוֹ׃ מַֽלְכוּתְךָ֗ מַלְכ֥וּת כָּל-עֹֽלָמִ֑ים וּ֝מֶֽמְשֶׁלְתְּךָ֗ בְּכָל-דּ֥וֹר וָדֽוֹר׃ סוֹמֵ֣ךְ יְ֭הוָה לְכָל-הַנֹּפְלִ֑ים וְ֝זוֹקֵ֗ף לְכָל-הַכְּפוּפִֽים׃ עֵֽינֵי-כֹ֭ל אֵלֶ֣יךָ יְשַׂבֵּ֑רוּ וְאַתָּ֤ה נֽוֹתֵן-לָהֶ֖ם אֶת-אָכְלָ֣ם בְּעִתּֽוֹ׃ פּוֹתֵ֥חַ אֶת-יָדֶ֑ךָ וּמַשְׂבִּ֖יעַ לְכָל-חַ֣י רָצֽוֹן׃ צַדִּ֣יק יְ֭הוָה בְּכָל-דְּרָכָ֑יו וְ֝חָסִ֗יד בְּכָל-מַעֲשָֽׂיו׃ קָר֣וֹב יְ֭הוָה לְכָל-קֹרְאָ֑יו לְכֹ֤ל אֲשֶׁ֖ר יִקְרָאֻ֣הוּ בֶאֱמֶֽת׃ רְצוֹן-יְרֵאָ֥יו יַעֲשֶׂ֑ה וְֽאֶת-שַׁוְעָתָ֥ם יִ֝שְׁמַ֗ע וְיוֹשִׁיעֵֽם׃ שׁוֹמֵ֣ר יְ֭הוָה אֶת-כָּל-אֹהֲבָ֑יו וְאֵ֖ת כָּל-הָרְשָׁעִ֣ים יַשְׁמִֽיד׃ תְּהִלַּ֥ת יְהוָ֗ה יְֽדַבֶּ֫ר-פִּ֥י וִיבָרֵ֣ךְ כָּל-בָּ֭שָׂר שֵׁ֥ם קָדְשׁ֗וֹ לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד׃

1. תְּהִלָּ֗ה לְדָ֫וִ֥ד: שופר עליון
2. תְּהִלַּ֥ת יְהוָ֗ה יְֽדַבֶּ֫ר-פִּ֥י (מחולק לשניים): רביע, שופר עליון

קיימים שלושה סוגי רביע וכשהוא נמצא בתחילת הפסוק, מדובר ברביע גדול. במצב כזה, המשפט מתחלק לשלושה חלקים, חלקו הראשון הינו חלקו האחרון של הפסוק הקודם. מילה ברביע רגיל מודגשת יותר.
אם שמתם לב, בטח ראיתם שלא הלכנו לפי הכלל בשני מקומות. הנה הסיבה:

1. לְהוֹדִ֤יעַ |: שופר מהופך + פסק ==> למי מודיעים? לבני האדם. ההיגיון גובר על המסורת באומרו שאי אפשר לקרוא את המילה 'להודיע' לבד.
2. מַֽלְכוּתְךָ֗: רביע ==> אם יש טעם 'מאריך' מיד לאחר רביע, לא מנגנים את הרביע

דוגמא 2 (קשה): תהילים א'

הקלטה מאת הרב גדג', ניגון רגיל (אזכרה למשל).

אַ֥שְֽׁרֵי הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר ׀ לֹ֥א הָלַךְ֮ בַּֽעֲצַ֪ת רְשָׁ֫עִ֥ים וּבְדֶ֣רֶךְ חַ֭טָּאִים לֹ֥א עָמָ֑ד וּבְמוֹשַׁ֥ב לֵ֝צִ֗ים לֹ֣א יָשָֽׁב׃ כִּ֤י אִ֥ם בְּתוֹרַ֥ת יְהוָ֗ה חֶ֫פְצ֥וֹ וּֽבְתוֹרָת֥וֹ יֶהְגֶּ֗ה יוֹמָ֥ם וָלָֽיְלָה׃ וְֽהָיָ֗ה, כְּעֵץ֮ שָׁת֪וּל עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ ׀ יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ וְעָלֵ֥הוּ לֹֽא־יִבּ֑וֹל וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַֽעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ׃ לֹא־כֵ֥ן הָֽרְשָׁעִ֑ים כִּ֥י אִם־כַּ֝מֹּ֗ץ אֲֽשֶׁר־תִּדְּפֶ֥נּוּ רֽוּחַ׃ עַל־כֵּ֤ן ׀ לֹֽא־יָקֻ֣מוּ רְ֭שָׁעִים בַּמִּשְׁפָּ֑ט וְ֝חַטָּאִ֗ים בַּֽעֲדַ֥ת צַדִּיקִֽים׃ כִּֽי־יוֹדֵ֣עַ יְ֭הוָה דֶּ֣רֶךְ צַדִּיקִ֑ים וְדֶ֖רֶךְ רְשָׁעִ֣ים תֹּאבֵֽד׃

המשפט הראשון מלא בטעמים מפסיקים. לא רק ששרים בחלק האחרון (3) אלא גם צריכים וריאציות כדי לעבור בין טעם מפסיק אחד לשני הבא אחריו.

1. קבוצה א':
   • אַ֥שְֽׁרֵי הָאִ֗ישׁ: שופר עליון
   • אֲשֶׁ֤ר ׀ לֹ֥א הָלַךְ֮: שופר מהופך + פסק ולבסוף זרקא
   • בַּֽעֲצַ֪ת רְשָׁ֫עִ֥ים: שופר עליון
   • וּבְמוֹשַׁ֥ב לֵ֝צִ֗ים לֹ֣א יָשָֽׁב: עליה בטון בגלל טעם מפסיק בתחילת הפסוק הבא
2. קבוצה ב':
   • כִּ֤י: שופר מהופך בתחילת פסוק
   • אִ֥ם בְּתוֹרַ֥ת יְהוָ֗ה: רביע
   • חֶ֫פְצ֥וֹ: שופר עליון
   • וּֽבְתוֹרָת֥וֹ יֶהְגֶּ֗ה: זרקא
   • יוֹמָ֥ם וָלָֽיְלָה: סוף פסוק ולאחריו פסוק עם טעמים מפסיקים. עולים/יורדים טון ומתכוננים שוב
3. קבוצה ג':
   • וְֽהָיָ֗ה: רביע
   • כְּעֵץ֮: זרקא
   • שָׁת֪וּל עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם: שופר עליון
   • אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ ׀: אזלא + פסק
   • יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ: רביע

כפי שהבנתם, צריך להקשיב להקלטות מורינו ולחזור שוב ושוב. מקרים קשים כמו בדוגמא זו לא מאד נפוצים אבל הם קיימים וזה מאפשר להתאמן את שירת התהילים עוד יותר טוב.

דוגמא אמינה של קריאת תהילים

לפניכם הקלטה מיוחדת במינה: כל התהלים מפי החזים הקונסטנטינאים ג'ילברט ברקץ ופרץ אלוש בליווי חבריו. כולם שרים בטון אחד, בהיגוי ובקצב הנכון כמו כן בהטעמת מלעיל/מלרע מדוייקת. בנוסף לכך, הוֹסָפַת מגע אישי בהתחלה מראה כמה יפה קריאת תהילים מהלב.

להדפסה

בעזרתו של הרב גדג', עשיתי דף להדפסה לשים בספר התהילים כדי שכל אחד יוכל להיזכר בטעמים המפסיקים ובשמם. שמות הטעמים לפי שתי גרסאות: מסורת קונסטנטין (למעלה) ולפי הרב מאזוז (למטה).
גודל A4