קדיש ליל שבת: עומדים או יושבים?
כידוע, אין הספרדים נוהגים לעמוד בעת ששליח הציבור אומר קדיש. אולם, אנו עדים לאחרונה לתופעה שנהגו קצת אנשים לעמוד בקדיש הפותח את תפילת ערבית של ליל שבת. מה מקור תופעה זו? האם מתאימה היא למסורות העתיקות של היהודים יוצאי ארצות המערב (צפון אפריקה)?
לפי הרמ"א (או"ח סי' נו, ס"א), כל אחד ואחד צריך לעמוד בכל קדיש וקדיש הנאמר בכל תפילה. מקורו מדברי המרדכִי , שכתב בשם התלמוד הירושלמי, שכשאהוד בן גרה נכנס לחדרו של עגלון מלך מואב, לפני שהרג אותו אמר לו (שופטים ג, כ) וַיֹּ֣אמֶר אֵה֔וּד דְּבַר־אֱלֹהִ֥ים לִ֖י אֵלֶ֑יךָ, ובעקבות דבריו אלה, וַיָּ֖קָם (עגלון) מֵעַ֥ל הַכִּסֵּֽא, מכאן אמר רבי אליעזר: כשעונה אדם אמן יהא כו' וכל דבר שבקדושה צריך לעמוד על רגליו. [הערת המתרגם: אין זה המרדכי אלא הגהות שלטי הגִּבורים על המרדכי, מאת רבי יהושע בועז]. פוסקים רבים הסכימו לזה, אחד מהם הוא הרמ"ע מפאנו (יונת אלם, צט).
אמנם, מהרח"ו מעיד על רבו האר"י ז"ל שלא היה עומד בקדיש, ואמר לו כי הלשון הנזכר בירושלמי מוטעה, ואינו מתלמוד ירושלמי עצמו אלא הגהת איזה חכם היתה, והאחרונים הדפיסו אח"כ בתוך דברי הירושלמי. אמנם כשהיה בקדיש שאחר העמידה וכן בקדיש תתקבל שלאחר חזרת ס"ת להיכל, אז היה נשאר מעומד וגומר עניית הקדיש ואח"כ היה יושב. כל קהילות הספרדים מהמערב ומהמזרח קיבלו את מנהגו על עצמם ואינם עומדים בשום קדיש, בניגוד לרוב קהילות האשכנזים.
אם כן, מאיפה באה חריגה זאת הנהוגה בכמה קהילות שאינן אשכנזיות לעמוד בקדיש הפותח את תפילת ליל שבת בלבד?
הרב עובדיה יוסף זצ"ל, בשו"ת יחוה דעת ח"ג (או"ח סי' ד) פוסק שאין שום חיוב לספרדים ועדות המזרח לעמוד לקדיש ולברכו. אך, בסוף תשובתו הוא כותב שבליל שבת נוהגים לעמוד בקדיש ובברכו שלפני תפילת ערבית כדי לקבל תוספת הרוח היְתֵרה של שבת, כמו שכתב מהרח"ו בשער הכוונות. דבריו מלוקטים ע"י בנו, הרב יצחק יוסף שליט"א, בילקוט יוסף (או"ח נו, יא), תוך ציון שמדובר במנהג על פי הקבלה. [הערת המתרגם: חלק זה של הילקוט יוסף נכתב ע"י הרב עובדיה יוסף זצ"ל בעצמו ולא ע"י בנו].
על אף שקהילות המערב נוהגים במקרים שונים כהוראות האר"י ז"ל, אינם נוהגים כך תמיד באופן גורף, ובשום אופן לא קיבלו על עצמם את הוראתו בעניין זה. על זה מעיד רבי שלום משאש זצ"ל בשו"ת שמ"ש ומגן ח"ג:
- לענין קדיש וברכו של ערב שבת. מעולם כל ימי היותי במארוקו לא ראיתי עומדים בזה. והוא מכלל שאר קדישים וברכו, שלא נהגו הספרדים לעמוד. ואנו פוסקים כדעת מר"ן דאין צריך לעמוד. ומי שנהג לעמוד אין למחות בידו. (או"ח סי' עח)
- לא נהגו לעמוד בזמן שעונים ברכו, אלא הכל בישיבה, קדיש וברכו. (שם סי' ס).
ארשה לעצמי להוסיף שבכל צעירותי בפריז, נשמר המנהג שלא לעמוד, ולא ראיתי שהקהל עומדים על רגליהם בליל שבת בעת הקדיש אצל אף קהילה ספרדית, הן מרוקאית, הן תוניסאית והן אלג'ירית.
[הערת המתרגם: נכון הדבר לגבי הקדיש, אבל בברכו אני זוכר היטב שהאלג'ירים עומדים בכל ברכו].
לסיכום: בניגוד לאשכנזים, אין שום חובה על הספרדים ובני עדות המזרח לעמוד בזמן אמירת הקדיש, אלא אם כן עומדים כבר בתחילתו, שאז צריך להמתין לסוף הקדיש על מנת לשבת. [הערת המתרגם: מהרח"ו כתב (בסוף דרושי עלינו לשבח ונוסח התפילה דרוש א) בשם האר"י שאחר שענה עד דאמירן בעלמא יכול לשבת]. אצל קהילות המערב (צפון אפריקה) אין יוצא מן הכלל ונוהגים לשבת גם בקדיש שפותח את תפילת ליל שבת.
