הלכות סוכה

כלבו למנהגי חודש תשרי

אתרוג מורכב

נהגו בכל ערי אלג'ריה לצאת ידי חובת הארבע מינים באתרוגים הבאים מדרום ארץ מרוקו שהם בחזקה שאינם מורכבים מזנים של לימונים. (אוצר המכתבים לרבי יוסף משאש ח"ב סימן אלף רלו). אתרוגים אלו כלולים בכל ההידורים (שם ח"ב סימן תתקנח וע"ע שם ח"א שסט, וחזון עובדיה סוכות ע' רלח).

נענועים

לא נהגנו לכסכס את הלולב בסוף כל נענוע רק מוליכים ומביאים ארבעת המינים שלוש פעמים בכל צד (כדעת העיטור והגאון המובא בטור סימן תרנא והוא גם סברת האר"י ז"ל בשער הכוונות דרוש ה' נגד השולחן ערוך שם סעיף ט שסובר דצריך כיסכוס בסוף כל הולכה).

אף על פי שהמנהג הקדמון היה לנענע הלולב כפי סדר השולחן ערוך (תרנא סעיף י) דהיינו מזרח, דרום, מערב, צפון, מכל מקום כבר נפשט המנהג על פי רבינו האר"י ז"ל (שער הכוונות שם) לנענע כפי סדר הספירות שהם: דרום (חסד) צפון (גבורה) מזרח (תפארת) מעלה (נצח) מטה (הוד) מערב (יסוד). מנהג זה השתנה על פי השפעת המקובלים כמו הרב חמדת ימים ועוד שזכו להפצה גדולה בכל ארצות צפון אפריקה. וכן העיד רבי יהודה עייאש זיע"א (במנהגי אלג'יר שלו). וע"ש שכתב דאין לקיים את שתי המנהגים בבת אחת בבית הכנסת אחת משום איסור 'לא תתגודדו'.

הושענות

כבר נתפשט המנהג אצלנו לומר ההושענות מיד אחר ההלל (כסברת רבינו האר"י ז"ל) ולא אחר המוסף (כסברת רבי דוד אבודרהם והשולחן ערוך). (עיין זה השולחן ע' עב).

ולגבי הוצאת הספר תורה של ההושענות היו שני מנהגים: יש שנהגו להוציא את הספר תורה ולומר 'בריך שמיה' ולהתחיל ההושענות, קדיש ואח"כ קריאת התורה. ויש שנהגו להוציא הספר להקיף, ולהחזיר אותו לומר קדיש, ואח"כ מוציאים אותו חזרה לקריאת התורה. ונהרא ונהרא ופשטיה.

מנהגנו לומר הושענות של יום שבת כפי המנהג המרווח בכל ארצות צפון אפריקה, ומוציאים ספר תורה ומניחים אותו על התיבה אך לא מקיפים (עיין מנהגי אלג'יר לרבי יהודה עייאש וספר זה השולחן ע' עג) והוא מנהג קדמון ביותר שמוזכר בטור והרשב"ץ כתב בפירושו להושענות גם הפירוש להושענות של שבת, דמשמע מזה שהיה אומר אותם. ואין לבטל מנהג זה כלל וכלל אף נגד הטענה שזה נגד סברת המקובלים, דאינו כן, חדא שאין משנים לכתחילה מנהג קבוע בגלל הקבלה (עיין בספרי הקטן 'ישועות יוסף' פרק ג' וד') ועוד דכאן אין שום גילוי בדברי האר"י ז"ל שאין לומר אותם ולהיפך יש להוכיח מהשער הכוונות (דרוש ה' ד"ה וסוד הנענועים) ואפילו הכף החיים (סימן תרסא ס"ק כג) שמעודד בכל מקום מנהגי המקובלים, כתב כאן שאין לשנות המנהג ושכל אחד צריך להחזיק במנהגו.

הפטרת שבת חול המועד

מנהגנו לחתום בברכת ההפטרה של שבת חול המועד סוכות 'מקדש השבת' בלבד, כפי עדות הרשב"ץ (סימן רמח) וכפי עדות הרב דוד מועטי בשו"ת צוף דבש (סימן קסד) וכן משמע מסתימת השו"ע (עיין מאמר מרדכי) ודלא כמהרי"ל והב"ח ומג"א ומשנ"ב שמחלקים בין שבת חול המועד פסח דחותמים רק מקדש השבת בחול המועד פסח לבין חול המועד סוכות דחותמים מקדש השבת וישראל והזמנים, כיון שקרבנות של חג הסוכות משתנים בכל יום. ובפשטות טעמו של הרשב"ץ מובן שהרי לולי שבת לא היה כלל חיוב הפטרה, וכדין ברכת מעין שבע בשבת חול המועד שלא חותמים רק מקדש השבת. והראיה משבת ראש חודש שלא חותמים מקדש ישראל וראשי חודשים רק מקדש השבת.

ליל הושענא רבה

מנהגנו לומר הסליחות בלילה עם כל הספר תהילים מתוך הספר קראי מועד, בלי הי"ג מדות של רחמים כמו ההאר"י ז"ל, ויש שנמנעו מאמירת הי"ג מידות בגלל דברי האר"י ז"ל.

שמחת תורה

מנהגנו לקיים ההקפות רק בליל שמחת תורה (בחו"ל ביום שני של יו"ט הנקרא שמחת תורה ובארץ ישראל בליל שמיני עצרת) ולא בבקר ולא במנחה ולא במצאי חג, רק הנהגים הכל על פי הסוד מקיימים מנהג ,הקפות שניות, במוצאי חג כפי שכתב בשער הכוונות.