עדות המזרח וילקוט יוסף

בואו ניגש ישר לעניין: הספרדים אינם מזרחים והמזרחים אינם ספרדים.

הסבר קטן: העולם האשכנזי מייצג (בלי עין הרע) שלושת רבעי העם היהודי כיום בעולם, על פי ההלכה.
לפתע אנו נוטים לכנות את הרובע הנותר "ספרדים". אבל זה לא נכון. ל"רובע הנותר" יש קהילות מאוד מובהקות: ספרדים (צפון אפריקה), תימנים, אתיופים, מזרחים (מזרחיים), אינדיאנים ועוד אחרים הנבדלים זה מזה במנהגים שלהם, בדיוק כמו שהם נבדלים מאשכנזים.
פירוש המילה ספרד, הוא "ספרד" (המדינה) בעברית.
וזה מציג את יהודי צפון אפריקה. יהודים מספרד אף מכונים "ספרדים פורטוגזים" או "ספרד מערב" מכיוון שמאז האינקוויזיציה בשנת 1492 הם עברו למספר מדינות תוך שמירה על מנהגים (בהולנד, טורקיה וכו '), אך העולם הספרדי, נשאר בצפון אפריקה.
זה נראה אולי מוזר, אבל יהודים ספרדים פורטוגזים מאשרים את הדברים האלה.

פרמטר נוסף שמבלבל בין ספרדים למזרחים הוא, ששני האזורים הם תחת השפעת מדינות ערב.
אבל שלא נשכח שיש הבדל של 6000 ק"מ בין רבאט לבגדד.
הרבה צרפתים (או ספרדים מצפון אפריקה בכלל) כיום "הולכים אחר הרב עובדיה יוסף" והולכים נגד המנהגים שלנו (בתפילה, בהרגלים שלהם, בדרכם להתלבש, וכו ') בלי לדעת מה הם עושים.

הרב עובדיה יוסף זצ''ל

הרב עובדיה יוסף זצ"ל הוא, ללא כל ספק, גדול הדור, הגדול בדורנו. הוא כתב ספר הלכות בשם חזון עובדיה .
כאשר קמה מדינת ישראל, הייתה אפליה חזקה מאוד נגד הלא אשכנזים.
הישיבות האשכנזיות היו החזקות ביותר והתלמידים נאלצו לשנות את שמם לשמות אשכנזים כדי להתקבל.
רבנו אפשר להחזיר את הכתר לעולם הספרדי בישראל, אך גם להחזיר את כל הלא-אשכנזים שנאבדו בחיפוש אחר תשובה תחת אותו דגל, בזכות ספריו, הכוללים כן כל כך הרבה ושתורגמו למספר שפות.

אבל הוא מעולם לא היה נגד מנהגי קהילות אחרות.
מעדויות נאמר שכאשר הוא הגיע לצרפת, הוא לא התנגד לשום דבר מכיוון שידע שלקהילות יש מנהגים משלהם על סמך מקורות אמינים.
בספר ילקוט יוסף שנכתב על ידי בנו, הראשל"צ הרב יצחק יוסף, פעמים רבות כתוב "מי שנוהג כך טועה", ואנשים שוכחים שהספר הזה מיועד למזרחים, וכך, מפרשים את הספר בצורה שגויה וחושבים שעליהם לעזוב את מנהגיהם וללכת אחר הספר בצורה עיוורת.

כדי להצדיק את עצמם, כמה "טענות" באות על מנת "להפגין" שעלינו לעקוב אחר "הרב עובדיה יוסף" (שימו לב למספר הציטוטים במשפט זה), למשל:

1. זה גדול הדור
2. עלינו לאמץ את "המנהג ישראל"
3. כולנו יהודים
4. כולנו ספרדים
5. אל לנו לחלק בעם ישראל
6. הוא מביא את כל המקורות, ומן הסתם סבא וסבתא שלנו עשו בלי להבין ובוודאי שיש הרגלים שנשכחו שאין להם מקור
7. אנו עוקבים אחר השולחן ערוך

אנחנו ננסה להביא תשובות כדי לגרום לאנשים להבין את החשיבות של שמירת המנהגים שלנו.

כן, זהו גדול הדור, אבל זו לא כל התורה. היה בספריו רצון לאחד את עם ישראל על ידי השולחן ערוך. 
אך, דעות אלה הינם רק כדי לעזור לאלו הזקוקים להם. בעל הבית יוסף עצמו אומר שאם קיים מנהג כבר כמה דורות הנקרא קדמון, הוא הקובע. לפעמים, אפילו הילקוט יוסף פוסק נגד מרן השולחן ערוך וקובע לפי הקבלה. אז כן, כולנו יהודים, אבל מדוע שיהודי צפון אפריקה יעזבו את מנהגיהם ויהפכו להיות מזרחים, כמו יהודים שמגיעים מעירק, סוריה או איראן? מדוע האשכנזים לא יהפכו למזרחים? או האתיופים? תימנים? או להפך, מדוע המזרחים אינם הופכים לאשכנזים? בעיקר בקהילות צפון אפריקה הנטישה הזו מתרחשת. "אל תיטוש תורת אמך". 
יש לנו המון מנהגי הלכה שהם נגד דעת השולחן ערוך, והרבה יותר עתיקים. נכון שהרבה  ממשיכים את המנהג ללא ידע מה המקור. 
הפרויקט הזה קיים כדי להביא את כל המקורות, בע"ה.

כמה דוגמאות

1. ברוך הוא וברוך שמו: הרב עובדיה יוסף פוסק שכאשר מישהו רוצה להיכלל בברכה, לא אומרים ברוך הוא וברוך שמו. אבל בצפון אפריקה, מנהגינו שזה לא נחשב להפסק. ובדוגמא הספציפית הזו, לא זו בלבד שחובה לומר זאת, אלא שבנוסף מנהג זה הולך אחר השולחן ערוך! (שולחן ערוך או "ח קכד ה ')
2. ישנן משפחות, במיוחד במרוקו, ששרות את הפיזמון "השם מלך" בין ברכת המוציא לבין אכילת הפת. שוב, אנשים מוותרים על המנהג שלהם מחשש שהם יעשו משהו לא בסדר. כל כך חבל, מנהג כה יפה מלא מקורות מהקבלה!
3. בנוסח מזרחי, בעמידה, בפסקה "אתה חונן", חותמים את הברכה "חכמה בינה ודעת". אך אצל יהודי  צפון אפריקה, אנו חותמים "בינה דעה והשכל". כמו האשכנזים!
4. ברכת המזון, הרבה חותמים "בונה ברחמיו בנין ירושלים" ולא "בונה ירושלים".
5. אצל יהודי קונסטנטין, בתפילת "נשמת כל חי", אנו אומרים את המילה "תאזין" לפני "תקשיב ותושיע". אנו יכולים למצוא את המילה "תאזין" ... בסידור של הרב עמרם גאון, מתקופת המאה ה-9, הסידור הראשון עם ליטורגיה שלמה בעולם! אז בוודאי שהרב עובדיה יוסף לא בהכרח הזכיר פרט זה בפסקיו, אבל על אותו רעיון, בואו נשמור על המנהגים שלנו, כי גם אם אנחנו לא תמיד יודעים מה מקורם, המקור שלהם קיים.
6. כשקוראים את עשרת הדיברות, אנחנו עומדים. הרב עובדיה יוסף פוסק לאיסור, כדי "לא לתת יותר חשיבות לחלק מהתורה". אנחנו עומדים פשוט כדי לזכור את מתן תורה שקיבלנו בעמידה (ושוב, ההסבר שלי מאוד פשטני).
7. ועוד דוגמאות רבות אחרות: האיסור לומר את המילה "קודש" בסוף ברכת  נרות שבת (להדליק נרות של שבת קודש), או לכפות את עובדת אמירת הברכה לפני ההדלקה לדעת הספרדים ואחרי לדעת אשכנזים (יהודי צפון אפריקה מדליקים ואז מברכים) וכו 'וכו'.

וכדי להראות שאנחנו לא מגזים, להלן קטעים מהספר ילקוט יוסף בנוגע לשפה המשומשת (איסור).

1. Brakhot, premier volume, "Se laver les mains avant de consommer un aliment trempé dans un liquide", page 66, premier point : "On doit faire netilat en règle, sans berakha" (et plus loin encore, "on a l'obligation…"). Chez beaucoup de communautés d'ADN, on ne se lave les mains que pour le cèleri (carpass) lors du Seder de Pessah, c'est tout.
2. Même livre, page 96 (ne pas traiter les aliments avec mépris), point 4 : "il faut faire attention de ne pas lancer le morceau de pain du le'hem michné aux convives, même si cela ne le détériore pas, mais de le poser sur la table". On va être d'accord qu'il faut pas le balancer d'un ou plusieurs mètres, mais il y a une coutume ancienne de le lancer, sans tout autant le "balancer avec mépris", et les sources sont anciennes.
3. Cheerith yossef, premier volume, page 284 (bénédictions du matin) : "notre usage" est de dire "hama-avir… au singulier. Les français prennent ce "notre" comme eux aussi. Mais en ADN, c'est bien au pluriel qu'on prononce ces brakhot.
4. Chabbath, 5e volume, page 232 (lecture du hallel à Roch Hodech), second point : "Il est d'usage chez les achkénazim de dire la bénédiction likro et hahallel. Les sefaradim, eux, ont l'habitude de ne pas dire de bénédiction sur le hallel à roch hodech, selon l'avis du Rambam, et ils ne doivent pas changer". Chez la plupart des sefarades d'ADN, non seulement on dit la brakha ligmor et hahalel quand on fait le hallel complet, mais on dit la brakha likro et hahalel quand il est court comme à Roch Hodech. Plus loin, dans le point 6, il dit qu'on a l'habitude de doubler tous les psoukim de odekha ki anitani à la fin. Certaines communautés ne doublent pas les psoukim de la fin sauf Hodou Lhachem ki tob.

סיכום

אנחנו לא אומרים שמה שאנחנו עושים נכון יותר ממה שהמזרחים עושים. עם ישראל הוא עם, והוא חייב להיות מאוחד, אבל יש לו הרבה צבעים, ולכל אחד יש את הייחוד שלו.
לפרטים נוספים אנו ממליצים לקרוא את ספרו של הרב יוסף נקאש, ישועות יוסף, שהנושא העיקרי הוא "האם עלינו לשמור על המנהגים שלנו?". הוא מדבר בתמציתיות ובפירוט על המנהגים השונים מכל צפון אפריקה, המנהג הקדמון, מנהגי הארי ז"ל וכו '.

תוכלו להשיג אותו בחנות ספרים גליה (רחוב מאה שערים 6, ירושלים, 02-537-4925) או ישירות ממנו, ברחוב בורוכוב 4, ירושלים.